אני מרגישה את הנמלים תחת רגלי,מתחפרות באדמה הקשוחה,מזדרזות לעלות על קרסולי ולהמשיך משם.אני רועדת,ופני לוהטות,אך אני לא עוצרת,אני לא מרגישה נחסמת.
ההרגשות שלי מתערבלות,מה אעשה,כשאני עומדת מול יצור אכזרי,להוט לשבור לי את הלב.אבל אין ברירה,אצטרך לצאת בדרך כל שהיא.
''למה עשית את זה?'' קולי התנפץ,אני מרגישה את שפתי התחתונה רועדת באימה.אני מרגישה את היללות של אמי ואת המוות של אבי בורידים חסרי האונים שלי.
''למה?..''
שקט.
לפתע אני רואה תנועות שפתיים זזות,היא מגיבה לי בלחש.
''ככה.'' צורת הדיבור שלי מגעילה אותי,ההתגרות שלה,היציבות שלה,אני שונאת אותה,ויותר מכל את המעשים שלה.אני מעיפה מבט על המקום.הוא קודר,אפל.אדי נשימה יוצאים מימני,ואני מרגישה אותם אל פני.
''אני שונאת אותך''אני אומרת.חצי חיוך מופיע אל פניה.
''גם אני אותך.''
אני מתעוררת,ממששת את השולחן בתקווה למצוא את משקפי,מרכיבה אותן,ומפהקת.
כל זה היה רק חלום.
;){kind=link}